<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"ז</h1>
<h2>דף לב:</h2>
החלה, היא שנקראת תרומה דכתיב (במדבר ט"ו י"ט) חלה תרימו תרומה, ותרומה גדולה אינה אלא מן המוקף, כלומר מוקף ומכונס במקום אחד וסמוך לתבואה שתורם עליה כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, ולא שיוציא מזה על זה שהוא במקום אחר, לא בחלה ולא בתרומה, הרי זה אסור לכתחלה, וכבר אמרו (גיטין ל' ב') לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. מיהו אם הפריש תרומתו תרומה. והוא שיהיה המופרש שמור, לאפוקי מי שהיה טעון כדי יין או כדי שמן וראה שהם משתברין ואמר הרי הן תרומה על פירות שהם בביתי לא אמר כלום. והטעם שתרומה זו אינה אלא מן המוקף, לפי שהיא ניטלת באומד ואם אינו מוקף לא יכוין השעור, גם יש בו טעם זולת זה. אבל תרומת מעשר מפרישין אותה שלא מן המוקף אלא אף על פי שיהיה זה במדינה זו וזה במדינה אחרת. והיינו דאמרינן בספרי כל התורה כלה מלמדת ולמדה חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למדה, שהיא נתרמת שלא מן המוקף דכתיב (במדבר י"ח כ"ח) מכל מעשרותיכם תרימו, כלומר אחד על הכל באיזה מקום שיהיה אף על פי שאינו מוקף, דמלמדת שאין תורמין תרומה גדולה אלא מן המוקף דכתיב (שם שם כ"ו) והרמותם ממנו, כלומר ממנו מן המוקף. כתב הר"מ (פ"ג מתרומות ה"כ) ותלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף ואפילו תרומת מעשר. ושמא כתב זה ז"ל משום ההיא דפרק כל הגט בסופא (גיטין ל' ב') דאמרינן על תרומת מעשר, וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. וכתב הראב"ד ז"ל (הל' תרומות פ"ג ה"כ), שהלוי הוא שאינו תורם אלא מן המוקף, ועליו נאמר והרמותם ממנו, כלומר מן המחובר, והטעם שמא ישכח ויעשה את התרום תרומת מעשר על מקום אחר. אבל ישראל התורם תרומת מעשר תורם שלא מן המוקף שאין לחוש בכך. מסתברא שלצורך שבת תורם שלא מן המוקף וכמעשה דרבי ינאי פרק האשה רבה (יבמות צ"ג א') שתרם לצורך שבת שלא מן המוקף. דרבי ינאי הוה ליה ההוא אריסא דהוה מייתי ליה כנתא דפירי כל מעלי שבתא, ההוא יומא נגה ליה ולא אתא, שקל עשר מפירי דביתיה, אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה שפיר עבדת, דתני למען תלמד ליראה וכו' אלו שבתות וימים טובים, למאי הלכתא אלימא לעשורי ומיכל איצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן אלא לאו כי האי גונא. ואמרינן פרק בכל מערבין רבי סבר ניחא ליה לחבר דליעבד איהו איסורא קלילא, ולא ליעבדיה לעם הארץ איסורא רבה. ומוקמינן לה כשהאיסור שבא לידי עם הארץ הוא על ידי החבר, כי ההיא (שם ע"א) דאמר ליה לך ולקט לך כלכלה של תאנים מתאנתי, דאמרינן יש לו לחבר לעשר עליהם שלא מן המוקף כדי שלא יאכיל עם הארץ תאנים בלא מעשר ונמצא עובר על ידי החבר, והויא לה כרבי. ואף על גב דפליג עליה דאבוה דאמרינן התם האומר לחברו צא לקט לך תאנים מתאנתי אוכל מהם עראי ומעשרן ודאי, מלא לך כלכלה זו תאנים מתאנתי אוכל מהם עראי. במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר אוכל ואינו צריך לעשר דברי רבי, ר' שמעון בן גמליאל אומר בד"א בעם הארץ אבל בחבר לא יאכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. אמר רבי נראין דברי מדברי אבא, מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ולא יאכילו לעמי הארץ טבלים. פירש רש"י ז"ל (ד"ה צא) צא ולקט ולא נתן מדה בלקיטתו, ולזה יאכל המלקט מן הנלקטות עראי בלא מעשר, וכשבא לאכלן קבע מעשרן ודאי ותורם, שאין ספק לומר שמא בעל הבית עשר עליהם ממקום אחר, דהא לא ידע כמה לקט. מלא לך כלכלה זו הואיל ויודע כמה הוא יש לומר שמא זה הנותן חשש שמא יסמוך הלוקט עלי שאתן לו דבר היתר, ומעשר עליה ממקום אחר שלא יאכל המלקט טבל על ידו, הילכך המלקט אוכל עראי בלא מעשר וכשבא לאכלן קבע אין צריך לעשרו אלא דמאי. ויאכל מעשר הלוי והעני כשאר הלוקחים מעם הארץ שאנו מחזיקים בספק מעושר, ואף אלו ספק מעושרין הם. במה דברים אמורים דספק מעושרין הם ודמאי מיהא בעי אפשורי בעם הארץ שהנותן עם הארץ שלא ידע שאסור לתרום שלא מן המוקף, אבל אם חבר הוא ודאי מעושרין הם ואפילו דמאי אין צריך לעשר. ורשב"ג אומר במה דברים אמורים דסגי בדמאי.
על מאי דאמרינן מסכת שבת ברישא (ד' א') וכי אומרים לו לאדם לך וחטוא בשביל שתזכה את חברך, הקשה עליה ר"ת מההיא דרבי דניחא ליה לחבר, ותירץ דשאני התם שעל ידו הוא עושה שאומר לו מלא כלכלה זו תאנים מתאנתי.
